שחור לבן כמעט

בשחור לבן, כמעט מציגה מוריה סדרת עבודות מופשטות בתמצות צבעוני ניכר, יוצרת עולם מונוכרומטי של תנועה וקצב – בשחור לבן – ומאפשרת לגורם הצבעוני להשתלב בתוכו. ציורים אלה דומים בעיניה לקטעי סולו של קול אחד בהשוואה למקהלת הצבעים הרב גונית בסדרות הציורים מרחב מעבר #1 ומרחב מעבר #2.
בשחור לבן, כמעט מציגה מוריה סדרת עבודות מופשטות בתמצות צבעוני ניכר, יוצרת עולם מונוכרומטי של תנועה וקצב – בשחור לבן – ומאפשרת לגורם הצבעוני להשתלב בתוכו. בעבודות אלה מוותרת האמנית על ציור דימויים בעלי מקבילה במציאות הנראית ונשארת רק המהות הפנימית ביותר של העבודה. לדברי האמנית העבודות המופשטות בתערוכה, בכמעט במונוכרום הם כמו קטעי סולו של קול אחד בהשוואה למקהלת הצבעים העשירה בסדרות הציורים מרחב מעבר #1 ומרחב מעבר #2.

ציוריה המונוכרומאטיים של מוריה נבנים בקווים קצביים וחופשיים, המונחים על הבד הלבן החשוף. החיבור בין מקטע אחד למשנהו יוצר שיווי משקל המאזן בין הצורות, ומוביל לדיאלוג הרוקם את המקצב המעניק לעבודות מבע חדש.

בתהליך היצירה נכנסה מוריה לתחום הביניים שבין דמיון למציאות ובין המודע ללא מודע. אף על פי שלעיתים מופיעים בציורים המופשטים רמזים לדימויים קונקרטיים, הערכים שעומדים בלב העיון שלה הם הצורות והצבעים, והיחסים המתקיימים ביניהם.

למרות האינטואיטיביות שלהם הציורים ניחנים באינטימיות רבה ומבטאים טווח רחב של חוויות אנושיות. מוריה נוטלת על עצמה את החובה לאתר רגשות אלה ולתת להם ביטוי ביצירתה. כשמצבור החוויות פורץ אל הבד בשחור לבן, כמעט , נדמה שהכול מתרחש עליו בו זמנית, וההפרדה בין עבר, הווה ועתיד מאבדת כל משמעות. ההווה, שהיה אמור לשלוט ברגע, נכנע לעתים בפני כוחות העבר העצומים, ואילו העתיד מופיע בחלל הציור כעולם לא ידוע הנושא תקווה. 

דניאלה טלמור, אוצרת
אוקטובר 2014